חלום מתקופת הקורונה- תת המודע מדבר!

אני מביאה חלום של מטופלת שלי אשר נקרא לה רוני " אי אפשר לצאת החוצה , יש הנחיה מפורשת על כך . אני יושבת במרפסת ורואה ממול את אבא שלי, גם הוא יושב על המרפסת יש חלון , כמו החלון הזה ( כמו החלון של הקליניקה שלי) , רוני שואלת את אבא לשלומו, הוא עונה " בסדר " , רוני שואלת " אתה צריך משהו ?, הוא עונה לא יש לי הכל, שקט .... רוני : לי חסרים כמה דברים . שקט ... רוני : אתה יכול להעביר לי ? אבא : מה? רוני : חלב ומים . אני קמה ללכת למטבח לראות אם חסר לי עוד משהו, המטבח מלא דברים, ויש בו גם מים וחלב" .

הנושא המרכזי בחלום הוא: אין מול יש, לי אין ולו יש. קיימות שתי התייחסויות: אובייקטיבית - בזמן הקורונה קיים חשש למחסור במזון. בהתייחסות הרגשית: בולט ה " אין " בקשר עם אביה. המטופלת רצתה ממנו איזה שהוא דבר ומנסה להגדיר את צרכיה דרך בקשת חלב ומים, מצרכים בסיסיים ביותר המרמזים על צרכים ראשוניים. החלום מתאר תחושה של הזדקקות גוברת וריקנות אף על פי שהמטבח מלא. לאב ולמטפל ( המטפל מופיע דרך המוטיב של החלון ) יש, למטופלת אין. פרויד אמר שלחלום יש בטוי של משאלה מודחקת. המטופלת, בלא מודע רוצה שהאב ו/או המטפלת יקחו אחריות על הצרכים שלה ויתנו לה, כלומר יעשו לה את העבודה . בימים הלא פשוטים של הקורונה הטיפול צריך לעזור לה למצוא את הכח להעניק לעצמה את צרכיה ( כי המטבח מלא ) וכך לגלות את הכוחות הפנימיים שלה. החלום מהווה כלי עזר רב ערך מאחר ויש בו הצגה חדה של הקשיים העמוקים וכך הוא הופך לנקודת מפנה בטיפול ולהאצה שלו.