רגשות שלא נאמרים – והמחיר שאנחנו משלמים על השתיקה

"קרה לך שהתרחקת מחבר.ה כי הרגשת כעס ולא רצית לדבר על זה?"

אולי לא רצית ליצור עימות.אולי פחדת לפגוע.ואולי פשוט לא מצאת את המילים.

אז במקום לדבר – התרחקת.שמרת את הרגש בפנים, ניסית להמשיך הלאה, ואמרת לעצמך שזה יעבור.

אבל רגשות שלא מקבלים ביטוי אינם באמת נעלמים. הם נשארים בתוכנו, ולעיתים לאורך זמן הם משפיעים לא רק על מערכות היחסים שלנו – אלא גם על הבריאות הפיזית והנפשית.

כשאנחנו מרגישים – אבל לא מדברים

בקליניקה אני פוגשת אנשים רבים שמתקשים לבטא רגשות. לא כי אין להם רגשות, אלא כי הם למדו עם השנים להסתיר אותם.

כך למשל, אדם שמרגיש כעס כלפי בן זוג או חבר, אך במקום לשתף – שותק ומתרחק.אחרים חווים עלבון עמוק, אך אומרים לעצמם: "לא נורא", וממשיכים הלאה כאילו דבר לא קרה.יש מי שחשים פחד או דאגה, אך מעדיפים להיראות חזקים ולא להכביד על אחרים.ויש גם כאלה שמתמודדים עם עצב או אכזבה, אך ממשיכים לתפקד כרגיל, בלי לתת מקום לרגש.

במבט חיצוני, אנשים כאלה נתפסים לעיתים כרגועים, מאופקים או בשליטה.אבל בפנים, הרגשות מצטברים.

למה אנחנו לא מבטאים רגשות?

הסיבות לכך רבות, ולעיתים הן מתחילות כבר בילדות.רבים מאיתנו גדלו בסביבה שבה לא עודדו ביטוי רגשי, או שבה נאמרו משפטים כמו "אל תבכה", "תהיה חזק", או "לא עושים מזה עניין".

עם השנים, המסר הזה הופך להרגל.אנחנו לומדים להסתיר רגשות, לדחות אותם, או להעמיד פנים שהכול בסדר.

לעיתים הפחד הוא מפני תגובה של האחר – שלא יבינו אותנו, שלא יקבלו אותנו, או שהשיחה תוביל לעימות.ולפעמים פשוט אין לנו את המילים.

המחיר של רגשות שלא מקבלים מקום

כאשר רגשות נשארים בפנים לאורך זמן, הם אינם נעלמים – הם מחפשים דרך אחרת לצאת.

לעיתים הם מתבטאים במתח מתמשך בגוף, בכאבי ראש, בעייפות או בתחושת עומס.במקרים אחרים הם מופיעים כעצבנות, ריחוק במערכות יחסים, או התפרצויות רגשיות בלתי צפויות.

הקשר בין הגוף לנפש הוא עמוק.ככל שמדע הרפואה והפסיכולוגיה מתפתחים, מתברר עד כמה מצבים רגשיים משפיעים על הבריאות הכללית שלנו.רגשות שאינם מקבלים ביטוי עלולים להוביל לאורך זמן לשחיקה רגשית, לירידה בתחושת החיוניות, ואף לפגיעה בתפקוד היומיומי.

לכן ביטוי רגשות אינו רק עניין של תקשורת – הוא גם עניין של בריאות.

איך אפשר להתחיל לבטא רגשות?

היכולת לבטא רגשות אינה תכונה מולדת בלבד – היא מיומנות שניתן ללמוד ולפתח.

הצעד הראשון הוא לזהות את הרגש.לפעמים אנחנו יודעים שמשהו מפריע לנו, אבל מתקשים להגדיר מה בדיוק אנחנו מרגישים.שאלה פשוטה כמו "מה אני מרגיש עכשיו?" יכולה לעזור להתחיל את התהליך.

הצעד הבא הוא לבחור אדם בטוח לשיתוף – בן זוג, חבר קרוב או איש מקצוע.אין צורך להתחיל עם כולם; מספיק אדם אחד שמקשיב באמת.

חשוב גם ללמוד לדבר על הרגש עצמו, ולא על האשמה.למשל, במקום לומר "אתה תמיד פוגע בי", אפשר לומר "נפגעתי ממה שקרה".שינוי קטן בניסוח יכול להפוך עימות לשיחה.

ביטוי רגשות – לא חולשה, אלא כוח

בתרבות שלנו, לעיתים ביטוי רגשות נתפס כחולשה.אך למעשה, היכולת לשתף במה שאנחנו מרגישים היא סימן לחוסן נפשי ולבגרות רגשית.

כאשר רגשות מקבלים מקום, המתח בגוף יורד, מערכות היחסים משתפרות, ותחושת השליטה בחיים גדלה.אנחנו מרגישים מובנים יותר – וגם מבינים טוב יותר את עצמנו.

ולפעמים, כל מה שצריך כדי להתחיל הוא משפט אחד קטן:"אני רוצה לשתף אותך במשהו שמרגיש לי חשוב."

זה אולי נשמע פשוט,אבל עבור רבים – זו תחילתה של דרך חדשה.