כשכבר לא מדברים – איך משיבים את התקשורת הזוגית לחיים

מאת מבל אפרת, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

יש זוגות שלא מפסיקים לריב.יש כאלה שכבר מזמן הפסיקו לדבר.ובשני המקרים – הקשר נשאר בלי חמצן.

רבים מהזוגות שמגיעים אליי לטיפול מספרים שהם פשוט לא מצליחים לדבר.כל ניסיון לשיחה עלול להתפוצץ, אז הם שותקים.מתנהלים לצד בן או בת הזוג, משתפים פעולה ביומיום, אבל משהו עמוק בפנים מתרחק.לא מתוך חוסר אהבה, אלא מתוך שחיקה, כאב, והימנעות מהתנגשות נוספת.

למה זה קורה לנו?

בבסיס היכולת לדבר נמצאת היכולת להרגיש בטוחים.כשאנחנו חשים מותקפים, לא מובנים או נשפטים – מערכת ההגנה שלנו נדלקת, והמוח מפסיק להקשיב.במקום לשמוע, אנחנו מגיבים.במקום להבין, אנחנו מגנים על עצמנו.

לאט לאט נוצרת תקשורת של הישרדות – לא של קרבה.כל שיחה הופכת למאבק, וכל שקט הופך למרחק.וכשהמרחק גדל, נעלם גם הרצון לשתף.

כשהשתיקה הופכת לשגרה

השתיקה בין בני זוג נראית לעיתים שלווה מבחוץ, אבל בפנים היא כואבת.היא משדרת ויתור: ויתור על האפשרות להיות מובנים, על הצורך בקרבה, על הזכות להיות פגיעים.וכשלא מדברים, גם הדברים הטובים נשחקים – ההומור, האינטימיות, השותפות.

הדרך חזרה לתקשורת בונה

שיקום התקשורת לא מתחיל מ"לדבר יותר", אלא מללמוד להקשיב אחרת.להקשיב מתוך סקרנות, לא מתוך הגנה.מתוך הבנה שבן או בת הזוג לא מנסים לפגוע – אלא להביע כאב, פחד, צורך שלא נענה.

שלושה עקרונות שאני מזמינה זוגות לתרגל:

1. להקשיב בלי לתקן.גם אם נדמה לכם שהצד השני טועה – תנו לו רגע להיות צודק מנקודת מבטו.ההקשבה היא לא ויתור, היא מתנה.

2. לדבר על הרגש, לא על ההתנהגות.במקום "אתה אף פעם לא מקשיב לי", נסו לומר "כשאני מדברת ואתה קוטע אותי, אני מרגישה שלא רואים אותי".

3. להתחיל בצעד קטן.לא חייבים לפתור הכול בשיחה אחת. מספיק רגע אחד של כנות, בלי התקפה ובלי ביקורת, כדי לפתוח סדק של תקווה.

לסיכום

תקשורת זוגית היא לא רק היכולת לדבר – אלא היכולת להישאר בקשר גם כשקשה.היא נבנית מצעדים קטנים של רצון טוב, מהקשבה אמיתית ומהבנה ששניכם באותה סירה.

כפי שאני אומרת לא פעם למטופלים שלי:

"אהבה לא נעלמת ביום אחד.היא פשוט נחלשת כשמפסיקים לדבר אליה."

אם אתם מזהים שהשיחות בבית הפכו למאבקים או לשתיקות, זו הזדמנות לעצור, להבין מה באמת קורה ביניכם – וללמוד לדבר מחדש.זה אפשרי.וזה תמיד שווה את המאמץ.