קינאה מבטאת פחד להיות נבגד.
קינאה בין בני זוג מורכבת מחוסר אמון, פחד ופגיעות. בן הזוג המקנא מרגיש רגשי נחיתות חוסר ביטחון, תלות והערכה עצמית נמוכה.
קיימת אמונה שהקנאה הינה סימן של אהבה ואולם קיימים חילוקי דעות בנושא. יש הטוענים שקינאה הינה גורם להתנהגות תוקפנית והרסנית והיא ביטוי של רכושנות. לעומת זאת אסתר פרל, מומחית בנושא מציינת בספרה "סיפור מהצד" : "זריקת קינאה היא הדבר היחיד היכול להציל מערכת יחסים אשר נפגעה ע"י השגרה. לפעמים הקנאה יכולה להציל את האהבה. הקושי הפרדוקסלי מובנה בקנאה משום שהיא מותנית בקיום אהבה. מצד שני, אם אנחנו אוהבים לא ראוי שנקנא. זה כמובן לא מונע מאתנו לקנא. לכן יש לגלות הבנה כלפי רגש זה ולא להדחיקו"
לדעתי קינאה דומה לגשם.
צריך לקנא במידה הנכונה. חוסר מוחלט ממנה יכול להתבטא כחוסר אכפתיות, אדישות או חוסר עניין; ואולם קינאה מוגזמת הינה הרסנית. מידה מסוימת של קינאה היא חיובית ונותנת לצד השני הרגשה שהוא אהוב, נחשק ומוערך.
למה נוצרת קינאה בין בני זוג?
קיים ברקע גורם תרבותי. מגיל צעיר אנו לומדים שיום אחד נמצא אדם המתאים לנו שיאהב אותנו עד סוף חיינו וככה נזכה להיות מאושרים. כמו כן למדנו לעשות אידאליזציה של הזוגיות: הבן זוג שייך לנו לנצח.
הגורם לקנאה הינו תחושת איום שאדם אחר רוצה לקחת את היקר לנו וכך לגרום להרס של "מגדל האמונות" הכולל את הערכים והצפיות עליהם נבנו חיינו.
מה אני ממליצה לעשות?
1) לבדוק את המצב בצורה אמיצה, מציאותית והוגנת בכדי לדעת אם קיים חשש לבגידה. במקרה זה קיים צורך לערב את הצד השני. לחילופין אם הקנאה קשורה לעולם הפנימי שלכם, אני ממליצה לפתור את זה באופן אישי. יש לזכור שקנאה הינה תוצאה של חוויות בילדות, התנסויות קודמות בזוגיות או חוסר ביטחון.
2) בכל מצב חשוב לדבר עם הבן/ת זוג על הרגשות שלכם, לדבר מהלב, בשקט בצורה תרבותית כאשר כל אחד לוקח אחריות על חלקו.
3) איני ממליצה לקיים את השיחה במצב של ריב או התפרצות. כשהאווירה רגועה, ניתן למצוא יחד פתרונות ודרכי התמודדות במשבר אשר מתאימות לשניכם.